<h1>שבלי הלקט דין תשמישי ע"ז סימן ט'</h1>
<h2>דף נ.</h2>
פסק רבינו שמואל במסכת ע"ז פרק ר' ישמעאל, שמעינן מהכא, דהני נרות של שעוה שמביאין דורון לע"ז, ומדליקין בהם בפניהם, ומשכיבן הגלח, ומוכרן או נותנן לישראל במתנה, מותרין בהנאה, ממה נפשך, אי תקרובת ע"ז הוו, אפילו ביטול אינם צריכות, ומותרות בלא ביטול, דלא דמי לתקרובת של ע"ז על המזבח, ובתקרובת לא שייך ביטול משום זבחי מתים דאין להם בטלה עולמית דהוקשו למת, ואם נויי ע"ז הם, ולנוי מדליקין אותם, שייך בהו ביטול מע"ז עצמה, והרי מכיון שכיבן הגלח אין לך ביטול גדול מזה, דשוב אינן רוצים להדליקן לפני ע"ז, אלא ליהנות מהם, ולצורכו נטלן. וחתיכות של שעוה שנותנין לע"ז עצמה, נמי מותרין, דאפילו נוי נמי ליכא, ותקרובת כעין פנים ליכא, ואף אין הקדש לע"ז, ולא צריכי ביטול.
וככרות שמביאין דורון, מותרין בהנאה, שהרי אין מביאין אותם לע"ז, כי אם לגלחים ולכמרים, ותקרובת ע"ז לא הוי, שאין מביאין דורון לע"ז להאכיל כדורות הראשונים. והני מלבושי כומרים, נויי כומרים הם ולא של ע"ז, ומותרין בלא ביטול. וכן כלי שקורין קליצי, אין משמשין בו לע"ז, אבל אותו כלי מחתה שקורין אשנצייר, אסור משום תשמישי ע"ז וצריך ביטול, משום שמקטרין בו לע"ז, ומכירותיו לא הוי ביטול, דקי"ל כרבנן דפליגי ארבי במתניתין, דתנן, מכרה או משכנה, רבי אומר בטל, וחכמים אומרים לא ביטל, והוא הדין למשמשי ע"ז דאין בטילין בכך, וכן נראה לי.
וכן כתב בעל היראים, נרות המובאות שהדליקום לפני ע"ז, ושעוה המובאה וכיוצא בהם, לא הוו כעין פנים ושרו. וכן ראיתי בפירושי רבותי זצ"ל, דכעין פנים דזבח בעינן, ואמרינן בפרק ר' ישמעאל, אמר רב גידל אמר רב חייא בר יוסף אמר רב, מניין לתקרובת ע"ז שאינה בטלה עולמית, שנאמר, ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים, מה מת אין לו בטלה אף ע"ז אינה בטלה עולמית. ורבינו ישעיה ז"ל פסק, הילכך הסודרין שמשימין לפני ע"ז ועל גבי המזבח שלהם, אע"פ שדמות שתי וערב ארוג בהם, שהוא סימן ע"ז, מותרין בביטול, אם קרע הגוי בהם מעט. אבל אם באו שלימין ביד ישראל אין להם בטילה עולמית. והעששיות שמדליקין לפני ע"ז, תשמישי ע"ז הם, ואין להם היתר אלא שיבטלם הגוי ויפגום בהם מעט. והפתילות של שעוה שדולקות בפני ע"ז, הן תקרובת ע"ז ואין להם בטלה עולמית. וכן נמי השמן שהוקרב להדליק ממנו בפני ע"ז הן תקרובת ע"ז ואין להם היתר עולמית. אבל אם היו מעות מונחות בפני ע"ז, כגון אלו הגויים שמתנדבין ומשימין אותם בפני ע"ז נויי ע"ז הם ואסורין. אעפ"י שהכומרים נוטלין אותם ומחלקין אותם ביניהם, גם הם נמי על דעת כן משימין אותם, ומתנדבין אותן, שיעשו מהם זיבול, ושיתפרנסו כומרי ע"ז מהם, וכיון ששמו אותם לפני ע"ז, נעשו נמי ע"ז ואסורים הם. וכן כל כלים שמשימין לנוי לפני ע"ז, ע"ז הן ואסורין. אבל ודאי אם נתנדבו לשם ע"ז, ולא הושמו לפני ע"ז ולא הוקרבו לפניה הן מותרין, שאין הקדש לע"ז. וכן נמי בגדי הכומרים שלובשין בעת תפלתם תשמישי ע"ז נקראין והם אסורין בהנאה עד שיבטלם הגוי.
ורבינו יצחק ב"ר שלמה זצ"ל השיב, בגדי המלתחה של כומרים שהן לבושין בשעה שהן עובדין לע"ז, לא ראינו שנוהגין בהו שום איסור להלוות עליהם. ורבינו שמואל ורבינו יעקב לא היו תופסין אותן נויי ע"ז אלא נויי הכומרים. והרוצה להחמיר יחמיר. וטוב לפרוש מהם, שמא ישתקעו ביד ישראל, ויצטרך למוכרן, וקרוב הדבר לעבור על לפני עוור לא תתן מכשול. השיב הר"ר אביגדור כהן צדק נר"ו, וספרים של גוים שנשתקעו ביד ישראל זכור אני, כי הר"ר אליעזר מוירונא זצ"ל, לא היה תופס בהם שום איסור למוכרן, והר"ר אליעזר ממיץ פסק במסכת נדרים בפרק קונם יין שאינו טועם, בסוף גמרא עד שיעבור הקיץ, רב אשי היה ליה אבא זבניה לבי נורא, מוכיח משם, מכאן יש ללמוד, שאסור להלוות לצורך בנין ע"ז או לצורך תכשיטיה או משמשיה, וכל שכן למכור לה משמשין ודברי תיפלות, כגון גביעים ומחתות וספרים פסולים והמונע מצליח. ולקשור ספרים של גוים, השיב הר"ר אביגדור כהן צדק לר' משה אחי, שאין ראוי לקושרן, חוץ מספרי הדיינין והסופרים, ואם חושש משום איבה, כל מה שיכול להשמט ישמט.
